זהר

סא) ומההוא טלא, זמינין מיתייא לאחיא לעלמא דאתי. הה"ד, ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. מישני, כד"א, אני ישנה ולבי ער כו', אתרא דלבי. קול דודי, אתרא דאיקרי קול, ודא יעקב. שראשי נמלא טל, היינו ברכות שמים, דאתיין להאי אתרא דאיקרי שמים, כד איהו בייחודא עם נוקבא, ותיקום מעפרא.

פירוש הסולם

סא) ומההוא טלא זמינין וכו': ומהטל הזה עתידים המתים לעמוד לתחיה לעולם הבא. ז"ש, ורבים מישני אדמת עפר יקוצו. מישני, הוא כמו שאתה אומר, אני ישנה ולבי ער. ולבי ער, היינו המקום של לבי, שהוא המלכות. קול דודי, היינו המקום שנקרא קול, שזה יעקב. דהיינו ז"א. שראשי נמלא טל, היינו ברכות שמים, הבאות למקום הזה שנקרא שמים, שהוא ז"א, כשהוא ביחוד עם הנוקבא, שהיא המלכות, ותקום מעפר. דהיינו שתצא מן הגלות.