זהר

סא) וחברון שבע שנים נבנתה, אלין אינון שבעין אנפין, דאורייתא, שבעין פנים אית לה, לכל סטרא עשרה. וחברון, דא אורייתא, מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים, תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא. והיינו תורה שבכתב, ותורה שבע״פ. והאי חברון. מתורה שבכתב נפקת. כד״א אמור לחכמה אחותי את. והאי נבנתה שבע שנין, דבג״כ אקרי בת שבע. לפני צען מצרים, כד״א ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.

פירוש הסולם

סא) וחברון שבע שנים נבנתה: אלו הם ע׳ פנים לתורה, שבעים פנים יש לה לתורה, שה״ס ז״א שיש לו ששה קצוות חג״ת נה״י, ומלכות, שהם ז״ס, ולכל צד עשרה היינו שכל אחת כלולה מע״ס, הם שבעים. וחברון, זו התורה, משום שמי שמשתדל בה נקרא חבר. לפני צוען מצרים, למדנו יש תורה כנגד תורה, והיינו תורה שבכתב שהוא ז״א, ותורה שבעל פה שהיא מלכות. וחברון זו, שהוא תורה שבעל פה, דהיינו מלכות, יצאה מתורה שבכתב, מז״א. כש״א אמור לחכמה אחותי את. וזו נבנתה שבע שנים, דהיינו ז׳ ספירות חג״ת נהי״מ, שמשום זה נקרא בת שבע. לפני צוען מצרים, כמש״א, ותרב חכמת שלמה, שהיא מלכות, מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים.
פירוש. שמביא ראיה שהמלכות יצאה מז״א מהכתוב אמור לחכמה אחותי את. כי חכמה זו, היא מלכות, שנקראת חכמה תתאה, ולפי שנשמות ישראל יצאו מז״א, וגם המלכות יצאה מז״א, ע״כ אוה״כ, שתאמר לחכמה שהיא אחותך. הרי שהמלכות יצאה מז״א. ומ״ש, וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים. הפירוש הוא, כי מצרים היא הלעומת של החכמה, שהיא חכמה דקליפות. ואוה״כ שחברון שהיא מלכות נבנתה בז״ס מז״א, כנגד הלעומת שלה, שהיא צוען מצרים שנתרוקנה, ואין לה בנין. כי כשקמה הקדושה נופלת הס״א.