זהר

סא) א״ר יהודה, כתיב כורסייה שביבין דינור. ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מ״ט. דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא, לא יכיל לאתקיימא עלמא, מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה אתכפייא לההוא כורסייא, ומאן דרכיב שליט. בעידנא דנטיל מהאי כרסייא, ויתיב על כורסייא אחרא, כורסייא קדמאה רמיו, דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה עתיק יומין. א״ר שמעון לר׳ יהודה, יתתקן ארחך, וייתי בך מעתיק יומין.

פירוש הסולם

סא) א״ר יהודה כתיב וכו׳: אר״י כתוב, כורסייא שביבין די נור. ועתיק יומין יושב על כסא הזה. מה הטעם שיושב על כסא של שביבי אש. למדנו, אם עתיק יומין לא היה יושב על הכסא הזה, לא היה יכול העולם להתקיים מלפני כסא זה, וכשעתיק יומין יושב עליו נכפה הכסא ההוא. ומי שרוכב שולט. ובעת שנוסע מכסא זה, ויושב על כסא אחר, הושלך כסא הראשון, כי אינו שולט אלא אותו הכסא שעתיק יומין רוכב עליו. אר״ש לר׳ יהודה, יתתקן דרכך ויבא בך מהארת עתיק יומין.
פירוש. החכמה דא״א היא כסא לכתר דא״א, כי נתתקנו בסוד דא לגו מן דא. ומשום שמחכמה נמשכים, אחר השתלשלויות מרובות דינים (כנ״ל אות י״ד) ע״כ היא נקראת כורסייא שביבין די נור, (כמ״ש שם) וע״כ כיון שרוכב עליו א״א הוא שולט עליו ואין הדינים נמשכים ממנו. וז״ש, אי עתיק יומין לא יתיב על האי כורסיא לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כרסייא. דהיינו מחמת רוב הדינים שהיו נמשכים ממנו. ומאן דרכיב שליט. כי ישיבה ורכיבה פירושן שליטה. ואם הכתר דא״א רוצה להשפיע חסדים, ויושב על כסא של אור החסדים. אז כסא החכמה אינו יכול להשפיע כלום, משום שעתיק יומין כבר אינו רוכב עליו. וז״ש, בעידנא דנטיל מהאי כורסיא, ויתיב על כורסייא אחרא, כורסייא קדמאה רמיו, כי אינו שולט בו אלא אותו שרוכב בו שהוא א״א, וכיון שא״א רוכב על כסא אחר, אין כסא החכמה יכול לשלוט מעצמו. שז״ס, כורסייא רמיו. כלומר שהושלך השליטה של הכסא.