זהר

סא) אמאי אל הכהן. רזא דמלה, בגין דכהנא שושבינא איהו למטרוניתא. הכא אית לאסתכלא, הא כתיב ושחט את בן הבקר, ושחט אחרא, ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא, בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה, ואת אמרת, והביא האיש את אשתו אל הכהן, למידן דינהא. אלא ודאי כהנא לדא חזי, בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא, וכל נשי עלמא מתברכן בכ״י, וע״ד אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות, דאחידת בה בכנסת ישראל, וכהנא קאים לאתקנא מלי למטרוניתא, ולעיינא בכל מה דאצטריך, בגין כך כהנא לדא, ולא אחרא.

פירוש הסולם

סא) אמאי אל הכהן וכו׳: שואל, למה יביא אשתו אל הכהן. ולא לשופט. ומשיב, סוד הדבר הוא, משום שהכהן הוא שושבינה של המטרוניתא, דהיינו המתקן את המלכות לזווג עם ז״א. וע״כ שייך לו תקון הפגם של הסוטה המגיע עד המלכות. כנ״ל. כאן יש להסתכל, הרי כתוב ושחט את בן הבקר, אשר שחט פירושו, אחר ולא הכהן. משום שהכהן אסור לו לפעול בדין, כדי שלא יפגום אותו מקום שהכהן אחוז בו, דהיינו חסד. ואתה אומר, והביא איש את אשתו אל הכהן לדון הדין שלה. אלא ודאי רק הכהן ראוי לזה, משום שהוא שושבינה של המטרוניתא, וכל נשי העולם מתברכים מכנסת ישראל. וע״כ האשה שלמטה, מתברכת, בשעת נשואין, בשבע ברכות, משום שהיא אחוזה בכנסת ישראל, שיש בה ז׳ ספירות חג״ת נהי״מ. והכהן עומד לתקן דברי המטרוניתא, שהיא המלכות, ולעיין בכל מה שהיא צריכה. משום זה רק הכהן ראוי לזה ולא אחר.