זהר

סא) רבי אלעזר, ור׳ יוסי חמוי, הוו אזלי מאושא ללוד. א״ר יוסי לר׳ אלעזר, אפשר שמעת מאבוך מאי דכתיב, ויעקב הלך לדרכו וגו׳. א״ל לא ידענא. עד דהוו אזלי מטו למערתא דלוד. שמעו ההוא קלא דאמר, תרי עוזלין דאילתא עבדו קמאי רעותא דניחא לי. ואינון הוו משרייתא קדישא דערע יעקב קמיה. אתרגיש ר׳ אלעזר, ואסתער בנפשוי, ואמר, מריה דעלמא כך אורחוי, טב לן דלא נשמע, שמענא ולא ידענא.

פירוש הסולם

סא) רבי אלעזר ורבי יוסי וכו׳: ר״א, ור״י חמיו, היו הולכים מאושא ללוד. א״ר יוסי לר׳ אלעזר, אולי שמעת מאביך מה שכתוב, ויעקב הלך לדרכו וגו׳. אמר לו איני יודע. בעוד שהיו הולכים הגיעו למערה של לוד. שמעו קול ההוא שאומר, שני עופרי אילה עשו לפני הרצון שהיה נוח לי. ואלו היו מחנה הקדושה שפגע יעקב לפניו. התרגש ר׳ אלעזר, והסתער בנפשו, ואמר, רבון העולם כך דרכיו, טוב לנו שלא נשמע, אני שומע ואיני יודע.
ביאור הדברים. צריכים לדעת כי בכל מקום שכתוב בזהר ענין של הליכה בדרך, או סתם הליכה, פירושו הליכה במדרגות עליונות ממדרגה למדרגה. וכאן התוספתא מתארת לנו את הליכת ר׳ אלעזר ממדרגת ג"ר דרוח למדרגת מוחין דגדלות. וז"ש, הוו אזלי מאושא ללוד, כי אושא רומזת על מדרגת ג״ר דרוח, שהוא הארת ג״ר דחכמה בקו שמאל מטרם שנתחבר עם הימין. ועל שם הדינים שבהארת השמאל נקרא אושא, מלשון אש. והמוחין דגדלות מרומזים בהשם לוד, מלשון הולדה, כי מוחין דגדלות הם מוחין דהולדה. ור׳ יוסי חמיו היה עוזרו בדרך. וע״כ שאל אותו על הכתוב, ויעקב הלך לדרכו, ששם מבואר סדר היחוד דימין ושמאל זה בזה שהם מוחין דגדלות. כי יעקב, ה״ס ז״א, שהוא קו האמצעי, הלך לדרכו, היינו ליחד קו ימין וקו שמאל זה בזה, שזהו דרך קו האמצעי, ויפגעו בו מלאכי אלקים, ה״ס קו שמאל, שה״ס השם אלקים המורה על דין. ויקרא שם המקום ההוא מחנים, היינו שהמשיך מלאכי רחמים, שה״ס קו ימין, וכללם זה בזה. והיינו מחנים ב׳ מחנות יחד. (כמ"ש לעיל בזהר אות נ״ג) וז"ש, אמר לו לא ידענא, שעוד לא השיג מדרגת הכתוב הזה.
וכבר ידעת שלוד רומזת על מוחין דגדלות. והקטנות הקודמת להשגת מוחין דגדלות מכונה, בשם, מערתא דלוד. וז״ש, מטו למערתא דלוד. היינו שהגיעו לקבלת הקטנות הקודמת לגדלות. שמעו ההוא קלא דאמר תרי עוזלין דאיילתא וכו', כי ב׳ עופרים דאילה רומזים על ב׳ מיני דינים, הסותרים זה את זה, שהם דינין דדכורא הנמשכים מהארת ג"ר דחכמה שבקו שמאל, ודינים דנוקבא הנמשכים ממסך דקטנות, דהיינו מהתכללות המלכות בבינה, שדינים הללו סותרים ומבטלים הג״ר דשמאל, ועם זה אמר הקול, שב׳ עופרים אלו, עבדו קמאי רעותא דניחא לי, כלומר שהקב״ה אומר, שכך הדרך שלי והרצון שלי, שב׳ עופרים הללו יסתרו זה את זה, וע״כ, הם צריכים להיות מקובלים לך, ואינון הוו משריתא קדישא דערע יעקב קמיה, שעל אלו ב׳ עפרים נאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. וז״ש, אתרגיש רבי אלעזר ואפתער כנפשוי, שמחמת דינין דדכורא שקבל, אתרגיש. ומחמת דינין דנוקבא שקבל, אסתער בנפשוי. ואמר מאריה דעלמא כך ארחוי, כי יעקב ה״ס ז״א שנקרא מאריה דעלמא, ור״א תמה וכי על אלו עופרים נאמר ויעקב הלך לדרכו. טב לן דלא נשמע, הלא טוב היה אילולא קבלנו הדינים האלו, שמענא ולא ידענא, כי הם סותרים זה את זה.