זהר

נ) ת"ח והארץ היתה תהו ובהו וגו', תנינן היתה, ואוקימנא. בגין דבהאי יאורא קדמאה דקאמרן, כד האי התנין הגדול עאל ביה, כדין אתמלייא, ושאטי ודעיך ניצוצין דאתלקטו באינון עלמין דאתחרבו בקדמיתא.

פירוש הסולם

נ) ת"ח והארץ וגו': בוא וראה, כתוב, ​והארץ היתה תהו ובהו וגו'. למדנו היתה, מקודם לכן, דהיינו שהיתה תהו מטרם שהתחיל התקון. (כנ"ל ב"א דף כ"ח ד"ה היתה, ע"ש). ובארנוהו. כי באותו יאור הראשון, דהיינו יאור השוקט, שאמרנו, הנה כאשר תנין הגדול נכנס בו, הוא מתמלא, בהארת החכמה, ושוחה, ומכבה הנצוצים שהתלקטו העולמות שנחרבו מתחילה. דהיינו בעת שבירת הכלים, שיצאו אז ניצוצים, שהם דינים, לכל הצדדים, ועתה, התנים הגדיל מכבה ומבטל הדינים האלו. כי החכמה מכבה כל הדינים.