תוכן

נ) ואחר כך נתחברה הגבורה בשתי צדדיה, והם: וחנון, ארך אפים. מדת חנון, היא לשון חן, השייך בלוי שהוא הגבורה, אמנם הוא הרחמים שבגבורה, והחסד שבה, כי חן זה בא לה מצד הבינה, מהארת פניה, כי החן מעורר חדוה ושמחה, ואז בינה מאירה את פניה בשמאל, והוי יין המשמח. ובאה מלת וי"ו יתירה ו' חנון, ע"ד שכתבנו לעיל, באמרנו ענינו ופחד יצחק, כי בכל עת שאנו מעוררים השמאל צריך תכף לחברה אל המכריע, הוא ת"ת הנרמז באות ו', המחברה עם ספירת החסד, שהזכרנו באל רחום, וזהו וחנון. אמנם אחר כך בארץ אפים, אין לחברה עם הקודם, כי הקודם לפניה הוא שמאל ג"כ, ולכן אנו אומרים וחנון ארך אפים, כי אין הכרעה בין שתי שמאלים, רק בין ימין ושמאל, ואז שתי שמאלים נעשים אחד, כי מתחבר צד השמאל שבה, עם צד הימין שבה, הנרמז בחנון הארת פני הבינה ונעשה הכל ימין אחד.