תוכן

נ) עוד נראה לי, שלצורך המלכות, הוצרכו האבות העליונים להתעלות למקום חכמה ובינה, לקבל משם תוספת אורה. באופן, שגם בהתרחקם מן האור העליון לרדת למלכות, יהיו במדרגתם הראשונה. הא למה זה דומה, לאור מועט העובר דרך ארובה, וכאשר יתרחק מעט יותר, יתמעט האור, אחרי כי היה מועט מועט, וכאשר יהיה האור רב מתחילתו, אף אם יתרחק האור, ישאר עדין אור ראוי ליהנות ממנו. והנה המלכות יצאה מאחורי ז"א במקום ת"ת שבו, ושם נעשו לו מוחותיה, במקום נצח הוד שבו, מת"ת ולמטה. וחג"ת שבה שהם האבות, לא היה להם על מה לסמוך, כי כבר כלו שש קצוות הזכר, ולפיכך רצה המאציל להעלות האבות שבזכר לחכמה ובינה, להרבות אורם, באופן שבמקומם יהיו במדרגת חכמה ובינה, וברדתם לנצח והוד, יהיו במדרגת אבות, וברדתם ליסוד, יהיו במדרגת נצח והוד בזכר, ואז יאירו האבות במוחותיה, מה שהיו מתחילה נצח הוד בלבד, ולא היה להם אור כל כך, וגם האבות לא היה להם אור כלל, כי לא היה להם על מה שיסמוכו, ועתה יש להם על מה שיסמוך, על נה"י שנתחדשו בזכר, ונעשו לה אבות חג"ת. וזהו עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון, כי נטעו והגדילו שם, ונעשו אבות, מה שהיו לו נצח והוד, וכדין הנצנים נראו בארץ. ואלו הן הנטיעות שהיו כקרני חגבים, והגדילו. והנה לכך גזרה חכמתו של המאציל, שיתנו לה מוחות אלו אח"ך ולא בתחילה, כי כל אשר נעשה בתחילת האצילות לא יחסר.