זהר

נ) ותרב משאת בנימין, מ"ט, בגין דשכינתא בחולקיה. ממשאות כלם חמש ידות, ת"ח, האי ה' בתראה, אקרי כלה, כד אתחבר כ"ל עמה, לא אתיישבו אלא בחולקא דבנימין. וע"ד חמש ידות קביל, כד קביל האי ה' דאקרי מנחה בחולקיה. וכל חמשין ברכאן, דאתיין מכ"ל להאי כל"ה, קביל בנימין. מ"ט, בגין דאיהו זעירא דכלהו.

פירוש הסולם

נ) ותרב משאת בנימין וכו': מהו הטעם. הוא, משום שהשכינה היא בחלקו. ממשאות כולם חמש ידות, בוא וראה, ה' אחרונה דהויה, הנקראת כלה, כשכל, שהוא היסוד נתחבר עמה (כנ"ל אות מ"ו) אינם מתיישבים אלא בחלקו של בנימין, כי בנימין, ה"ס יסוד דמלכות, וע"כ קבל חמש ידות כשקבל אותה הה' הנקראת מנחה, דהיינו המלכות, בחלקו. ואת כל חמשים הברכות הבאות מכל אל הכלה, קבל בנימין. שהוא היסוד שלה. מה הטעם. הוא מפני שהוא הקטן מכולם. הרומז על המלכות שהיא קטנה.