זהר

נ) ות"ח, דהא נעיצין כלהו אמירן, סופא ברישא, ורישא בסופא. רישא למנדע לקב"ה במחשבתיה. סופא דלא לאסטאה מחשבתיה ורעותיה לסטרא אחרא. וכד ב"נ מתדבק בהאי, כדין כלהו עלמין מתמלאן ברכאן עילאין, דנגדין מן עתיקא סתימא דכלא.

פירוש הסולם

נ) ות"ח דהא נעיצין וכו': ובוא וראה, כי כל הדברות, שה"ס הספירות, מעוכות, סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, כי כל ספירה כלולה מע"ס, ומלכות דספירה עליונה היא כתר לספירה תחתונה. ונמצא שסוף כל ספירה מעוכה בתחילת כל ספירה, כי סוף כל ספירה היא מלכות, וכן תחילת כל ספירה היא מלכות, דעליון. וכן תחילתן בסופן, כי תחילת כל ספירה היא כתר, וסוף כל ספירה היא כתר לתחתון. והוא כדי לדעת את הקב"ה במחשבתו, בסוף. כלומר, שימשיך החכמה ממחשבתו שה"ס כתר עד הסוף, שהיא מלכות. ולא להטות מחשבתו ורצונו לסטרא אחרא, דהיינו לחוץ ממלכות (כנ"ל אות מ"ו). וכשהאדם מתדבק בזה, להמשיך אל המלכות, אז מתמלאים כל העולמות ברכות עליונות הנמשכות מעתיקא הסתום מכל. נעיצין, פירושו תקועות ומעוכות, כי על החנית מעוכה, מתרגם נעיצה (ש"א כ"ו).