זהר

נ) אתהדר כפורתא ממערב לצפון, ואתפרס בפריסו. ואתגלייא דכר, דאתאחיד בסטרא דכפורתא. ונוקבא אתטמרת לתתא, ואתעבידת באש דצפון. ורזא דא בראשית, בת אש. י' כפורתא. י' פריסו דאתפרס, ואחזי חד, ולא תרין, דהא נוקבא אתכפייא לתתא. ואי תימא כולא חד פריסו עילאה ותתאה, הכי הוא. דלא אתפריש שמא דא מן דא, כלא איהו אלהים.

פירוש הסולם

נ) אתהדר כפורתא ממערב וכו': עתה מפרש היחוד הב' של ב' הכרובים, דהיינו מערב עם צפון. מוחזרת הכפורת ממערב שהוא המלכות, לצפון, שהוא גבורה, דהיינו קו השמאל. ונפרשת במפרש. ומתגלה הדכר שנאחז בצד הכפורת. והנוקבא, דהיינו המלכות, מסתתרת למטה, ונעשית באש של הצפון. וז"ס בראשית, שהיא אותיות בת אש הי' שבבראשית, היא הכפורת. הי' היא המפרש שנפרש, והראה אחד ולא שנים, כי הנוקבא נתכסתה למטה. ואם תאמר, המפרש העליון והתחתון הכל אחד. כך הוא. שאינו נפרד שם זה מזה, הכל הוא אלקים.
ביאור הדברים. נודע שהיחיד של מלכות עם קו השמאל דז"א, שהוא גבורה, אינו נעשה למעלה במקום הגבורה דז"א, אלא למטה במקום המלכות. והוא מטעם כי הג"ר דחכמה דשמאל, נתמעטו ע"י קו אמצעי, ורק הו"ק דחכמה דשמאל מאירים, וע"כ אי אפשר שיהיה היחוד במקום גבורה דז"א, שהוא אור זכר המאיר ממעלה למטה, שהוא ג"ר, כי הג"ר נעלמים, ולפיכך היחוד הוא במקום הנוקבא, המאירה אור נקבה שממטה למעלה. שהוא ו"ק (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ח וקצ"ט ע"ש).
וז"ש אתהדר כפורתא וכו' ואתגלייא דכר דאתאחיד בסטרא דכפורתא, שלא נתגלתה הנוקבא למעלה ביחד עם הדכר, כדי שלא יתגלו הג"ר דחכמה, ונוקבא אתטמרת לתתא ואתעבידת באש דצפון, שהנוקבא נתכסתה למטה, שלא לקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק, והיא נעשתה באש של הצפון, שהצפון משפיע בה הדינים שלו, הנקראים אש, והיא מתתקנת בהם, שתוכל להאיר החכמה כמו בצפון, שאין החכמה מתגלה זולתם. (כמ"ש באדרא רבא אות רי"ט). ורזא דא בראשית, בת אש, שהמלכות נעשתה בת לצפון, שהיא אש. י' כפורתא י' פריסו דאתפרס וכו' ולא תרין דהא נוקבא אתכפיא לתתא כי לא נעשה היחוד למעלה במקום גבורה דז"א, אלא במקום הנוקבא שהיא מתכסית מג"ר למטה במקומה. אבל אם היה היחוד למעלה היו הג"ר מתגלות. ואי תימא כולא הד פריסו עלאה ותתאה. ואם תאמר שהכל אחד, הן המפרש העליון שהוא גבורה, והן המפרש התחתון שהוא המלכות שנתכסתה. ומשיב, הכי הוא שהן באמת אחד, דלא אתפריש וכו' כלא איהו אלקים. הן הגבורה נק' אלקים. והן המלכות נקראת אלקים מפני שהם אחד.