זהר

נ) קם עולימא בתר טולא, אמר, רבי רבי, הא טפה קא נחתא, טול קשת בידיך דאיהו כגוונא דאצבעא, ועזקא ביה, טול ליה, ודרך ליה לגבה, דקבילת לה עליה.

פירוש מעלות הסולם

נ) קם עולימא בתר וכו׳: קם נער מאחורי הצל, ואמר רבי רבי, הרי הטפה היא יורדת, קח הקשת בידיך, שהוא כעין אצבע, היינו ספירת יסוד, ובו טבעת שה״ס עטרת היסוד, ודרוך אותו היינו הקשת אליה, אל המלכות, כלומר שיזדווג עמה, ויוכללו זה מזה שהרי קבלת אותה היינו המלכות עליו על היסוד בכדי להמתיקה.
פירוש: תנאים אלו בעלי הזהר ובפרט ר׳ שמעון היה מחשבתם ודיבורם בבחינת מעשה ממש, שכפי חידושי התורה שאמרו כך נתקנו ונסדרו המדרגות העליונות בפועל ממש, וכיון שרשב״י זיע״א דרש בסדר בנין הנוקבא בב׳ מיני מוחין הנקראים עי״מ דאחור ועי״מ דפנים, תכף נמשכו המוחין ונתגלו, וזה אמרו קם עולימא בתר טולא, טולא היינו מוחין דעבור, שהמוחין מוגנים בצלה דאמא, בסוד עבור ירך אמו הוא, ואז הם ג׳ גו ג׳ חג״ת בתוך נה״י, ובסוד ראשו בין ברכיו, שחב״ד לא מאירים לגמרי, עולימא, פירושו מוחין דיניקה, שנתגלו החג״ת מתוך הנה״י, קם עולימא פירושו, שחג״ת עולים לקבל המוחין דגדלות שה״ס קימה ולהעשות לחב״ד, ונה״י נעשים לחג״ת ובא להם נה״י חדשים במקומם, אמר רבי רבי הא טפה קא נחתא, היינו טפת המוחין דגדלות טול קשת בידיך, היינו יסוד דמלכות, כי על ידי מתוקה של מלכות בבינה, נאבדה בחינת עצמותה של מלכות, כי נגנזה ברדל״א, וא״א יצא בט״ס חסר מלכות, אלא עטרת יסוד היא מלכות שלו, שה״ס נקודת המפתחא (הקדמת ספר הזהר בסולם מאמר מנעולא ומפתחא) ועטרת יסוד נבחנת כמו יסוד דמלכות הנקרא קשת ומלכות דמלכות חסרה, דאיהו כגוונא דאצבעא ועזקא ביה, שז״ס הכתוב את קשתי נתתי בענן (זהר בראשית א׳ דף ע״ה אות ע׳) אשר הקשת זה חי עלמין, בענן זה מלכות, כי הקשת נבחן ליסוד דמלכות, וע״כ נקרא חי עלמין. וענן נבחן למלכות דיסוד, ופירוש הכתוב את קשתי נתתי בענן שנתן יסוד דמלכות במלכות דיסוד שהוא העזקא שפירושו עטרת היסוד ונמתקו זה בזה בסוד מפתחא ואז מתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם, וזה אומרו טול ליה ודרך ליה לגבה היינו שיקח הדינים שבקשת שביסוד דמלכות ויוכלל מהם בסוד ימינא בשמאלא דקבילת לה עליה שקיבל אותה עליו ונכלל בה, בכדי להמתיקה.