תוכן

נט) זווג אב"א אינו כפשוטו, רק תדע, כי הנה הזווג הוא, שהזכר מוריד מיין דוכרין, והנקבה מעלה מ"נ של הבירורים כנזכר לעיל. וכשהם עדיין אחור באחור, אין בה כה עדיין לברר מ"נ, ואין היסוד שלה מעלה מ"ן להעלות וא"כ איך יהיה זווג, לזה צריך שהם עולים שניהם זכר ונקבה במקום או"א עילאה, ואז היה מעלה מיין נוקבין עצמן דאימא, ובזה מוריד מיין דכורין. ובהיותם שם, ודאי שחוזרין שניהם פנים בפנים לצורך זווג, כי לכן עלו, שאי אפשר להזדווג אם לא פנים בפנים. ובהיותם למטה, עדיין אין בהם תיקון גמור, להיותם עומדים פנים בפנים, מחמת הקליפות שלא יתאחזו באחוריים, כמבואר אצלנו בכמה מקומות בספר הדרושים חדשים, ולכן עולים למעלה עד או"א, ושם חוזרים פנים בפנים, ואין שם פחד קליפות. ואז מזדווגים ע"י מ"נ דבינה עצמה, שלו ה"ח היא ביסוד שלה, ומעלה אותם בסוד מיין נוקבין, ונמצא כי כמעט זווגה הוא עליון מאד, ואינו נקרא על שמם, רק על שם או"א, כי הרי על ידי כח מ"נ שלהם עצמם מזדווגים. ואחר שנגמר תיקונם פנים בפנים, ויכולים להיות במקומם למטה פנים בפנים, אז יש בה יכולת להעלות מ"ן משלה עצמה, וזה נקרא פנים בפנים.