תוכן

נט) ובזה תבין, כי שם בזהר, כל כוונתם בפסוק זה רמז על הגבורה, וכמ"ש את והב בסופה, כד"א לעלוקה שתי בנות הב הב, בסופה ים סוף, והוא רחל, אשר שם הגבורה, וכמ"ש אח"כ שם אמרו מאי ארנון, זיווגא עילאה וכו', ובדא משתרשין שרשוי וכו', לאמטוי קרבא וכו', וע"ש, והענין, כי ע"י הנחלים אלו, שהם הי' גבורות ה' דאבא וה' דאמא, והם הנחלים שבכל היסודות, הנקראים נחלין כנודע, ואלו נגדין ויוצאין מזווגא עילאה הנקרא ארנון, בסוד הזווג הב' הנ"ל, וע"י אלו נתקן מואב, וירדו בה הל' גבורות כנ"ל, וז"ש את והב בסופה, הם הגבורות היורדין שם. ואמנם שם ארנן, הוא חסר בלא ו', גימטריא ש', והם סוד הל' גבורות כנ"ל, כ"א כלול מי' הרי ש', לכן נקרא זיווג זה ארנן שהוא גי' ש', ע"ש ל' גבורות היורדין אל המלכות, בכח זיווג זה. ואלו הם הנחלים היורדין מן ארנון עילאה למואב, וז"ש ע"כ יאמרו המושלים, הם או"א השליטין העליונים. באו חשבון, פי': האומרין לאותן גבורות אשר לא היו רוצין לילך למואב עיר סיחון, מפחד הקליפות כנ"ל, לכן באו חשבון, פי': באו ועלו בסוד מ"ן, אל זיווג וביאה עליונה דאמא. והעלו מ"ן אל אבא מחשבה עילאה, וזהו באו חשבון.