זהר

נט) יהי רקיע, אתפשט פשיטו דא מן דא: א"ל, קטפא ימינא, א"ל גדול אתפשט פשיטו מן גו מייא, לאשתלמא שמא דא א"ל, ולאתכללא בההוא פשיטו דא בדא, ואתפשט מאל אלקים, הי"ם אלין אתפשטו, ואתהפכו למהוי מיין תתאין, ימ"ה, ההוא פשיטו דאתפשט בשני מיין עלאין הי"ם זה הי"ם גדול, הי"ם, מיין עלאין, הפוכא דאלין אתוון, ימ"ה, מיין תתאין. כיון דאתתקנו אתעבידו כלא כללא חדא. ואתפשט שמא דא בכמה דוכתי.

פירוש הסולם

נט) יהי רקיע אתפשט פשיטו דא מן דא: יהי רקיע פירושו, שנתפשט התפשטות זו מזו. כלומר שמים תחתונים יתפשטו ויתחלקו ממים עליונים ומים עליונים יתפשטו ויתחלקו ממים תחתונים על ידי הרקיע. פירוש הבינה נקראת מים, וכח"ב תו"מ שבכללות מימי הבינה, הם ה' אותיות אלקים, והכתוב יהי רקיע. פירושו שהרקיע יבא באמצע המים דהיינו באמצע ה' אותיות אלקים, מתחת ב' אותיות א"ל, וב' אותיות א"ל דאלקים שהם כתר וחכמה יתפשטו מהרקיע ולמעלה בסוד מים עליונים וחסדים, וג' אותיות הי"ם דאלקים, שהם בינה תו"מ יתפשטו למטה מהרקיע בסוד מים תחתונים. אל קטפא ימינא, ב' אותיות א"ל דאלקים שמרקיע ולמעלה הם חלק הימין. כלומר שא"ל יורה תמיד על שם החסד שהוא בימין. קטפא פירושו חתיכה או חלק, מלשון וקטפת מלילות בידיך, אל גדול אתפשט פשיטו מן גו מיא, השם אל גדול נתפשט ונחלק מן מימי הבינה. כלומר שמסבת הרקיע נתפשט השם אל גדול מהרקיע ולמעלה, ונחלק לעצמו משאר המים דהיינו מג' אותיות הי"ם. לאשתלמא שמא דא א"ל, ולאתכללא בההוא פשיטו דא בדא. כדי להשלים השם אל הזה וכדי שיכללו המים עליונים ותחתונים זה בזה על ידי התפשטות ההוא. כלומר שע"כ נחלקו אותיות א"ל, לעצמו מרקיע ולמעלה, ואותיות הי"ם לעצמן מרקיע ולמטה, כדי ששם אל שהוא חסד, יקבל שלמות יתירה, ואז תחזרנה ותתחברנה אלו באלו, אותיות א"ל עם אותיות הי"ם, ויכללו בשם אחד, אלקים. כמו שמבאר והולך. ומה שקורא ב' אותיות א"ל דאלקים בשם אל גדול, הוא להיותן מהבינה, שהיא תמיד בחינת ג"ר המרומזות בשם גדול. וכן ג' אותיות הי"ם דאלקים קוראן אותן הזהר להלן הי"ם גדול, מטעם האמור.
ואתפשט אל מאלקים, הי"ם אלין אתפשטו ואתהפכו למהוי מיין תתאין ימ"ה. ונתפשט השם אל מאלקים, ונשארו ג' אותיות הי"ם, הי"ם אלו נתפשטו למטה מרקיע ונתהפכו להיות מים תחתונים ימ"ה. כלומר, שאותיות הי"ם דאלקים, שהיו מקודם לכן מחוברות באל גדול בהבינה, והיו מים עליונים, הנה עתה, על ידי הרקיע שנתמצע באמצע המים נדחקו הי"ם הללו ונתפשטו להמדרגה שלמטה מהן, שהיא זו"ן, ונעשו שמה בחינת מים תחתונים כמו מדרגת הזו"ן, ואז אבדו הצירוף של הי"ם ונתהפכו ונעשו לצירוף ימ"ה, ההוא פשיטו דאתפשט בשני, זהו ההתפשטות שנתפשט בשני, דהיינו שנתפשטו מצירוף הי"ם לצירוף ימ"ה. מיין עלאין הי"ם, זה הי"ם גדול, הי"ם, מיין עלאין, המים עליונים הם הי"ם, דכתיב זה הי"ם גדול, הרי שהי"ם הוא מים עליונים. כי גדול יורה על בינה שהיא תמיד ג"ר. הפוכא דאלין אתוון ימ"ה, מיין תתאין. אם אלו האותיות הי"ם הם בסדר הפוך, דהיינו ימ"ה, יורה, שהם מים תחתונים. כיון דאתתקנו אתעבידו כלא כללא חדא ואתפשט שמא דא בכמה דוכתי, כיון שאותיות ימ"ה נתקנו, דהיינו שחזרו ועלו למעלה מרקיע ונתחברו עם השם אל גדול, וחזרו להצירוף הי"ם גדול, אז נעשה הכל, דהיינו א"ל והי"ם, לכלל אחד, כלומר לשם אחד אלקים, ונתפשט השם זה אלקים בכמה מקומות. דהיינו בג' מקומות בסוד ג' נקודות חלם חירק שורק (כנ"ל דף כ' ד"ה שמא עש"ה).