זהר

נט) קם רבי אלעזר ואמר, והא קדם דגלו ישראל, ושכינתא, במאי הוו מקיימין שלוח הקן. א״ל רבי שמעון, ברי, בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין דהוו אזלין בגלותא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו, דעלייהו אתמר, דקב״ה בונה עלמין הוה ומחריבן, דאשתארו חרבון גופיהון מנייהו.

פירוש מעלות הסולם

נט) קם רבי אלעזר וכו׳: קם ר׳ אלעזר שאל ואמר, והרי קודם שגלו ישראל במה היו מקיימים המצוה של שלוח הקן. כלומר אם קיום המצוה הזאת היא בשביל לעורר רחמים לזווג הגדלות של או״א פב״פ, הוא שואל, א״כ בזמן שישראל לא היו בגלות, והזווג של או״א פב״פ במוחין דגדלות במקומם, היה תמיד בשבת ובחול. לצורך מה היו אז מקיימים המצוה הזאת. אמר לו ר' שמעון, בני, קיום המצוה אז היתה, משום לעורר רחמים על אלה נפשות ורוחות ונשמות שהיו הולכים בגלות גם אז, מגורשים מגופותיהם שנחרבו, שעליהם למדנו, שהקב״ה היה בונה עולמות והחריבן, ונשארו הגופות שלהם חרוב מבלי להלביש את נר״ן שנסתלקו מהם.
פירוש, כי כל ענין של עליות הפרצופים למעלה ממדרגתם הנוהג בשבתות וימים טובים, וכן ע׳׳י מעשיהם הטובים של הצדיקים, כשאנו מעריכים אותם כלפי המוחין והזווגים שהיו להם בזמן המלכים של הגדלות דעולם הנקודים לפני השבירה, נחשבים עוד לבלתי נשלמים, כי אפילו בשעה שהם משיגים המוחין דיחידה, אשר אז כל אחד נמצא במקומו כמו שהיה מטרם שבירת הכלים, מ״מ כיון שאינם משיגים את זה אלא בדרך עליה, שפירושה, שהם בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים, ואינם קבועים וקיימים לנצח, אין זה נחשב לתקון גמור, כיון שסופם לרדת ממדרגתם, ונמצא שעדיין לא הגיע מזה שום תקון לבי״ע במקומם, אלא שבי״ע נבחנים כמו פנוים וריקנים, ואין נקרא תקון גמור אלא עד שבי״ע עצמם במקומם יחזרו לאור האצילות כמו שהיו בא״ק טרם צמצום ב'. ומסתיימים בשוה עם רגלי א״ק כמו שהיו בעת המלכים מטרם שנשברו שה״ס עד דמטי רגלין ברגלין.
וזה אמרו בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין, שהם האורות של בי״ע, כי בריאה היא מקום לנשמות, ויצירה לרוחות. ועשיה לנפשות, שהיו מאירים בבי״ע בעת בקיעת הפרסא בגדלות של עולם הנקודים, דהוו אזלין בגלותא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו וכו' כי מעת שבירת הכלים שהם הגופות נשארו אורות אלה למקיפים ומחכים לגמר התקון שיכנס כל אחד לכלי שלו בקביעות, ועל זה היה ההתעוררות של רחמים שלא בזמן הגלות, כי לא יושלם תקונם אלא בביאת משיח ב״ד בב״א, בסו״ה והיה ה׳ למלך על כל הארץ וגו'.