זהר

נח) ולא עוד, אלא דכלהו בנייחא אזלין, לרעותא דנפשייהו, ביומא דקבילו אורייתא, הוו חמשין יומין שלמין, יומי ולילי כדקא יאות, דלית יום בלא לילה, ולית לילה בלא יום, ולילה ויום אקרי יום אחד. וכיון דאזלו חמשין יומין שלימין, כדין שארו עלייהו אינון נ' יומין דיובלא, ומסטרא דיובלא אתייהיב להו אורייתא, ובג"כ אזלין יומא וליליא.

פירוש הסולם

נח) ולא עוד אלא וכו': ולא עוד, אלא שכולם הלכו בנחת לרצון עצמם. כדי ליחד יום ולילה, שהם זו"ן. וביום שקבלו התורה היו חמשים יום שלמים יום ולילה, כראוי. כי אין יום בלי לילה ואין לילה בלי יום, שאין שלמות לז"א בלי המלכות, ואין שלמות למלכות בלי ז"א. ולילה ויום נקראים יום אחד. כמש"כ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכיון שהלכו חמשים יום שלמים אז שרו עליהם אלו חמשים יום של יובל, שהם חמשים שערי בינה, ואז מצד היובל ניתנה להם התורה. ומשום זה הלכו יום ולילה.