תוכן

נח) והנה אנו רואים בחוש, כי יש בגרגיר החטה סדק בוקע ויורד בעומקה, והוא קצר, ובשעורה סדק ארוך, ואינו מעמיק בתוכה כלל. לפיכך יש מן המפרשים, מי שסובר שקרוב חימוצן של חטים, דאית בהו צירי כמו שאמרנו, לאסרן בפסח, יותר מחימוצן של שעורים, כל זמן שלא נתבקעו. שאין המים, שהם סוד החסד, ממהרים להכנס בשעורים. סוד הגבורה, להיות כלאים זה בזה ולחמצן, שאין סדק שלהם כונס משקה, כמו של חטים. ואע"ג דלגבי רודה פת חמה, ונתנה על גבו חבית יין של תרומה, איפסיקא הלכתא כר' יוסי, דאסר בשל שעורים והתיר בשל חטים, מפני שהשעורים שובעות, דהתם בפת, הכא שעורין בקליפתן.