תוכן

נח) עוד שם בדף ק"ל ע"ב, וז"ל, דא מארי דחוטמא, מחד נוקבא חיין, ומחד נוקבא חיין דחיין. האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא לז"א כו', וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לזמנא לבריה דדוד, למנדע חכמתא כו'. לקמן בדף קל"ו ע"ב, נבאר, כי כל הגבורות אשר בז"א, מתקבצות כולם בתוך החוטם שלו. וכדי לאכפייא כל אותם הגבורות שבחוטם ההוא דז"א, צריך להמשיך רוחא דחיי, מחוטמא דעתיקא, שהוא אריך אפין, אל ז"א, ונוקביה הנקרא מלכא משיחא, בסוד המלכות. כנודע כי מלכא משיחא, היא המלכות, נוקביה דז"א. וזמ"ש, חד רוחא נפיק לז"א כו', וחד רוחא דחיי, דביה זמינין. לזמנא לבריה דדוד, שהוא מלכא משיחא, בסוד המלכות. והנה עתה בזמן הזה, אינו נפיק רק לז"א בלבד, כי גבורותיו יכולות להתבסם עתה. אבל גבורות המלכות אינן יכולות להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, ואז יפוק רוחא דחיי גם אליו. וזמ"ש, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין כו'. אבל לז"א, הזכיר לשון הווה, דנפיק עתה.