זהר

נח) וההוא ניפול איהו בן י"ה איהו בתוך נ' תרעין דבינ"ה, דהיינו י"ה חמש זמנין עשר ו' איהו ניפול, דנפל בתר ההיא דאתמר, איך נפלת משמים הילל בן שחר ואקרי ניפול, ולא נפל, ולא נופל. בגין דביה ניפול י"ו ונחית בהון לגבי ה' ה', דאתמר בהון ותלכנה שתיהן. הה"ד שלח תשלח חד מבית ראשון ותניינא מבית שני, לאקמא לון. הח"ד, י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ. [1 - ד"ה מחמת]

פירוש הסולם

נח) וההוא ניפול איהו וכו': וניפול ההוא הוא בן י"ה, דהיינו ז"א, שהוא בתוך חמשים שערי בינה, דהיינו י"ה שמכפילים הי' עם ה', ה' פעמים י', שהם חמשים. הו' שהוא ז"א, היא נקראת ניפול, משום שנפל אחר ההוא שנאמר בו, איך נפלת משמים הלל בן שחר. שהוא המלכות הנקראת כן על שם ב' מצבים שלה, שבמצב הא' היא שחורה, ובמצב הב' היא מהוללת (כנ"ל ב"א מאות ק"י עד אות קט"ו) וז"א נפל אחריה כשהיא בגלות, כדי להקימה. וע"כ נקרא ניפול, ולא נפל, ולא נופל, משום שבו נפילה, כלומר שלא הוא הנופל, אלא ממנו נופלת המלכות, משמים לארץ. ובו י"ו, דהיינו שז"א כולל י"ו דהויה, שהם חכמה וז"א, ויורד בהם להקים את ה' ה' דהויה, שהן בינה ומלכות, שנאמר בהן, ותלכנה שתיהן. ז"ש, שלח תשלח, שלח הא' הוא מבית ראשון, שנחרב, שהוא כנגד ה' ראשונה. ושלח הב' הוא מבית שני, שנחרב, שהוא כנגד ה' אחרונה דהויה. וירדו י' ו' דהויה להקים אותן ב' ההין, ז"ש אז ישמחו השמים ותגל הארץ. שר"ת שלהם הוא י"ה ו"ה, כי י"ו נתחברו בה' ה'.