זהר

נח) כד אתפקח, אית למאן דאתפקח לטב. ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא, וסומקא אתחזי לקבליה, ומכסיא עינא. מאן ישתזיב מניה. אבל עתיק יומין, טבא דעינא. חוור בגו חוור. חוור דכליל כל חוורי. זכאה חולקיה, למאן דישגח עלויה, חד חוור מנייהו. וע״ד ודאי כתיב טוב עין הוא יבורך. וכתיב בית יעקב לכו ונלכה באור יי׳.

פירוש הסולם

נח) כד אתפקח אית וכו׳: כשנפקחו עינין דז״א, יש מי שנפתחו עליו העינים לטוב, ויש מי שלא נפתחו עליו לטוב. אוי למי שנפקחו עליו העינים והעין מעורבת באדום, שהוא גוון דין, והאדום נראה כנגדו ומכסה על העין. מי ינצל ממנו. כלומר מי שאינו זוכה מאיר לו השמאל בלי ימין, שה״ס גוון אדום, שאז כל דינים קשים נמשכים ממנו (כנ״ל ב״א דף מ״ז אות ל"ד ד״ה נפק) אבל עתיק יומין, שהוא א״א, הוא טוב עין, שהיא לבן תוך לבן, ולבן הכולל כל לבן. (כנ״ל אות מ״ב) אשרי חלקו של מי שהשגיח עליו לבן אחד מהם. וע״כ ודאי כתוב, טוב עין הוא יבורך. וכתוב בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳. דהיינו שנלך בהשגחה של אור ה׳, שהוא טוב עין כנ״ל.