זהר

נח) א״ר אבא, מה ראה משה באותה שעה, שלא עשה בנחש. אלא ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים, נתייעץ ואמר, קב״ה אמר לי עמוד בנחש, ואנא חמי דאין גזירה לנחש במים, אלא בעפר. אמר ר׳ יהודה מהכא, ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע דעפר ייכול כל יומוי, אבל לא במיא, וישראל דחקין לי, ואע״ג דיתעביד ניסא, לא יתעביד באתר דא, אלא כד, אתחקק בעפרא, ולא במיא. דכתיב, וישליכהו ארצה ויהי לנחש. וצור בדא אתחקק במיא, במרה, וכבר עבד ניסא בהאי, דאתעביד זמנא אחרא. דכתיב, ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב״ה, משה, יען לא האמנתם בי להקדישני, דחשבתון דלא יכיל נחש במים, לכן לא תביאו ע״כ.

פירוש מעלות הסולם

נח) א״ר אבא מה וכו׳: אמר ר״א מה ראה משה באותה שעה במי מריבה, שלא עשה בנחש כמו שנצטוה. ומשיב, אלא, ישראל היו דוחקים למשה, תנה לנו מים, נתייעץ משה ואמר, הקב״ה אמר לי לעמוד בנחש, ואני רואה שאין כח לנחש במים, אלא בעפר. ר' יהודה אמר מכאן משמע ועפר תאכל כל ימי חייך, משמע דעפר יאכל כל ימיו, אבל לא במים, כי על מים הוא מביא קפאון, וישראל דוחקים אותי, לתת להם מים, ואע״פ שיעשה נס, לא יעשה במקום הזה, אלא בגמר התקון, כי משה ראה אשר עדיין לא הגיע זמנו. אלא כשנחקק המטה, בעפר נחקק בנחש, ולא במים, שכתוב וישליכהו ארצה ויהי לנחש. וצור נחקק בזה במים, במרה, וכבר נעשה נס בזה במים, בחורב טוב שאעשה גם בפעם אחרת, שכתוב ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר לו הקב״ה, משה, יען לא האמנתם בי להקדישני, שחשבתם שלא יוכל הנחש להיות עם מים לכן לא תביאו. ועיין בסלם סוף פרשת בשלח תשלום הענין.