נז) ונבאר סדר יציאת ז' מלכים. ונתחיל מן הראשון, שהוא הדעת, אשר זה יצא ראשונה. וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ"ל, נשבר הכלי וירד למטה בעולם הבריאה, ר"ל במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח"כ, כי הרי עדיין לא נברא עולם הבריאה. ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה, להיותו מתיחס אליו כמוהו. ואמנם אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות עצמו במקום כלי המלכות של האצילות.
נז) ונפל הכלי הזה למקום הדעת דבריאה להיותו מתיחס אליו כמוהו. סיבת השבירה כבר נתבאר היטב לעיל באו"פ (דף תפ"ו ד"ה הסיגים) עש"ה. וע"כ נפרדו מהקדושה כמ"ש שם.
וענין נפילתם לג' עלמין בי"ע שאמר הרב, אע"פ שעדיין לא היו כלל אלו ג' העולמות, מ"מ רשימתם היה ניכר, כי המה הם בחינת ג' הספירות בינה ז"א ומלכות של נה"י דסיומא, שיצאו לבר מאצילות דא"ק בעת צמצום ב', כמ"ש זה באורך לעיל (דף שצ"ט באו"פ ד"ה צמצום ב'). ולפי שכל אחד מהמלכים האלו היה כלול מע"ס, שהם ראש תוך סוף, הנה הראש נפל לבריאה, והתוך שלהם נפל ליצירה, והסוף שלהם נפל לעשיה. ומ"ש הרב שכלי הדעת נפל לדעת דבריאה, היינו בחינת הראש שלו שהיא כחב"ד דדעת, אבל חג"ת שלו נפל ליצירה, ונהי"מ שלו נפל לעשיה. ועד"ז תבין ענין נפילת כל ז' המלכים.
להיותו מתיחס אליו כמוהו. כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש ע"ס, וע"כ נפל הכלי דמלך הדעת אל דעת דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו.
אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות וכו' כדי להאיר מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה.ותדע, כי אור הזה שאומר הרב, היינו הרשימו שנשאר מאור הדעת אחר הסתלקותו מהכלי. כי כל אור מניח אחריו רשימו אחר הסתלקותו, שבזה מאיר אל הכלי שלא יתבטל ולא ימות, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ב אות ב' ואות ח'). ומשמיענו הרב שהרשימו של הדעת לא נשארה בכלי ממש, כדרכה בהפרצופים הקודמים, אלא שנשארה באצילות. וזה אמרו "כי השבירה היתה בכלים ולא באורות, וכו' והוא בבחינת תגין על האותיות". כי אור הרשימו שאינו יכול משום איזה טעם להתלבש תוך הכלי, והוא מאיר מרחוק אל הכלי מכונה בשם תגין, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) ע"ש.