זהר

נז) א"ר אבא, האי דאמרת וילך אברם, ולא כתיב ויצא אברם, שפיר הוא. אבל, סופא דקרא, מה כתיב, בצאתו מחרן. א"ר אלעזר, מחרן כתיב, וההיא יציאה מארץ מולדתו הות בקדמיתא.

פירוש הסולם

נז) אמר ר' אבא וכו': אר"א, לר' אלעזר, זה שאמרת ​וילך אברם ולא כתוב ויצא אברם, משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן, (כנ"ל באות ל"א) יפה הוא. אבל בסוף הפסוק מה כתוב, בצאתו מחרן, הרי שהדבור נסמך גם על היציאה, אע"פ שכבר יצא. אמר ר' אלעזר מחרן כתיב, אבל עיקר היציאה היא היציאה מארץ מולדתו, שזה היה מקודם לכן. מה שאין כן היציאה מחרן, באה עתה עם הדבור לך לך וגו', ויתכן לומר כאן בצאתו מחרן.