זהר

נז) א"ר חייא, אי הכי הא כתיב וראית את אחורי, ותנינן דא קשר של תפלין. אמר ליה הא אוקמוה, ושפיר הוא, וכלא ברירא דמלה. וע"ד מהאי תלייא רצועה חד לתתא, דהא מנה תליין תתאי, ואתזנו מנה. וע"ד איתקרי אות. כד"א זאת אות הברית. וכתיב והיה לאות על ידכה בה' והא אוקמוה.

פירוש הסולם

נז) א"ר חייא אי וכו': אר"ח, אם כן הרי כתוב, וראית את אחורי, ולמדנו שזה קשר של תפלין, וכיון שכתוב בה ראיה, משמע שהיא מלכות (כנ"ל ב"א אות ס"ט). ואתה אומר שתפלין של יד הם מלכות. אמר לו, הרי כבר העמדנו (לעיל בא אות רמ"ה רמ"ו) שתפלין של יד ה"ס המלכות המתקשרת בי' שהוא יסוד דז"א. והקשר של ד' היא המלכות דאחורים, שמבחינת מחזה ולמעלה דז"א, מטרם שקבלה החסדים דיסוד דז"א שאז היתה דלה וריקה מאור, מחמת שהחכמה שבה אינה מאירה בלי חסדים. כמ"ש בסולם. ופירוש הזה יפה היא וכולו בירורו של הדבר. וע"כ מזו, מתפלין של יד, תלויה רצועה אחת למטה, שזה מורה, שממנה תלוים התחתונים ונזונים ממנה. וע"כ נקראת אות, ע"ש שהיא דבוקה ביסוד, כש"א זאת אות הברית. וכתוב, והיה לאות על ידכה בה' יתרה. וכבר העמידוהו. משא"כ ממלכות דאחורים שהיא קשר של ד', אין התחתונים יכולים לקבל ממנה. להיותה חכמה בלי חסדים. וע"כ היא נקראת ג"כ יבשה, בסוד ד' ואחד (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר אות כ"ה).