זהר

נז) ובההוא אתר דשרי ההוא חשך, כמה מלאכי חבלה, דאתקריאו נחשים ועקרבים, מתקרבין ליה, ויהבין ליה כמה נשיכין, ואלין אינון יסורין. ואי אית ליה ממונא דעובדין טבין דעביד, אתמעטון מניה. ואיך אתמעטון מניה, אלא כל זכות דנחית ליה מלעילא, יהיב ליה לאלין מלאכי חבלה, ובטלין מניה יסורין. ואי לית ליה זכו, ולא חובא לעילא, אלא כלא לתתא, בכל זכו דעביד נחית ליה ממונין, ואומין דעלמא מתקרבין ליה, לקבל מלאכי חבלה, ויהיב לון ממונא, ואשתזיב מנייהו.

פירוש הסולם

נז) ובההוא אתר דשרי וכו׳: ובמקום ההוא ששורה החשך ההוא, כמה מלאכי חבלה, הנקראים נחשים ועקרבים, מתקרבים אליו, ונותנים לו כמה נשיכות ואלו הם יסורים. ואם יש לו כסף, דהיינו רכוש ממעשים טובים שעשה, כלומר, אם הרכוש שלו הוא מעשים טובים הם מתמעטים ממנו. ואיך הם מתמעטים ממנו. הוא, שכל זכות דהיינו כל הארה, היורדת אליו מלמעלה בעד המעשים הטובים, נותנים אותו לאלו מלאכי חבלה, ובעד זה מבטלים ממנו היסורים. ואם אין לו לא זכות ולא חוב למעלה, אלא כל רכוש שלו הוא למטה, ובכל זכות שעושה יורד לו כסף גשמי. אז אומות העולם מתקרבים אליו, במקום מלאכי חבלה, ונותן להם כספו, וניצל מהם.