זהר

נז) ועל דא תנינן, דבעי ב״נ לכוונא בההיא שעתא, ברעותא דמאריה, בגין דיפוק בנין קדישין לעלמא. ואי תימא, יצחק לא אתכוון. לאו הכי, אלא אתכוון בקדושה, ואתכוון בסיומא דההוא אתר, ואשתכח כד נפק ההיא טפה קדמאה, בההוא אתר ממש, ועל דא כתיב, כלו כאדרת שער.

פירוש הסולם

נז) ועל דא תנינן וכו׳: וע״כ למדנו, שאדם צריך לכוון בשעה ההיא, של הזווג, ברצון רבונו, כדי שיצאו ממנו לעולם בנים קדושים. ואם תאמר, יצחק לא נתכוון בקדושה. אינו כן, אלא שנתכוון בקדושה, ונתכוון בסיום מקום ההוא, דקו שמאל, ושם מתחילים הקליפה, אבל הוא קדושה, ונמצא כשיצאה הטפה ההיא הראשונה, היתה במקום זה ממש, וע״כ כתוב, כלו כאדרת שער, דהיינו דינים הנקראים שער.