זהר

נז) פתח ר״ש ואמר, זכאה איהו מאן דמצלי, וידע לסלקא רעותיה לעילא. דהא א פומוי אפיק שמהן, ואצבעוי כתבין רזין, וכד סלקין שמהן מפומוי, כמה עופין פתחין גדפייהו לעילא לקבלא לון. וכמה חיון דמרכבתא כלהו מזדמנין לגבייהו לנטלא לון. כל שכן אם שכינתא שריא בצלותיה, ואסתלקא לקב״ה, ורזא דמלה אם תשכבון בין ?פתָים, אל תקרא אם אלא אם זכאה איהו מאן דסליק לה בצלותיה, דמצלי בשפווי לעילא לגבי בעלה.

פירוש מעלות הסולם

נז) פתח ר״ש ואמר וכו׳: פתח ר׳ שמעון ואמר, אשרי הוא מי שמתפלל ויודע לכוון לעלות רצונו למעלה, היינו שיודע כוונת התפלה ועליית התפלה בסדר המדרגות כמ״ש בזהר (ויקהל אות קכ"ג) צלותא דבר נש איהו פולחנא דרוחא ואיהי קיימא ברזין עלאין, וב״נ לא ידעין דהא צלותא דב״נ בקעת אוירין בקעת רקיעין פתחת פתחין וסלקא לעילא. עיי״ש בפי׳ הסולם. שהרי מוציא מפיו שמות הקדושים וכותב סודות באצבעותיו, אם מסדר תפלתו בכתב. וכשהשמות עולים מפיו כמה עופות היינו מלאכים, פותחים כנפיהם לקבל אותם בסו״ה כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. וכמה חיות של המרכבה, כולם הן המלאכים והן החיות, מזדמנים אליהם לקבלם. כל שכן אם השכינה שורה בתפלתו, ועולה להתייחד עם הקב״ה. וסוד הדבר הוא מ״ש אם תשכבון בין שפתים, אל תקרא אם בחיריק, אלא אם בצירי היינו מלכות שנקראת אמא תתאה, אשרי הוא מי שמעלה אותה בתפלתו, המתפלל בשפתיו, ומפרש שפתיים, מלשון שפתי פיו, למעלה אצל בעלה ומייחדה עמו.