זהר

נז) אמר ליה רבי יהודה, אלהינו מאי בעי הכא. א״ל הכי הוא ודאי, האי עיר דחלא אלהינו, ותושבחתא דישראל הוא. מאי משמע. אשתמע, דמלכא בלא מטרוניתא, לאו הוא מלכא, ולאו הוא גדול, ולא מהולל. ובגין כך, כל מאן דלא אשתכח דכר ונוקבא, כל שבחא אעדוי מניה, ולאו הוא בכללא דאדם. ולא עוד אלא דלאו איהו כדאי לאתברכא.

פירוש הסולם

נז) אמר ליה ר׳ יהודה וכו׳: אמר לו ר״י, למה צריך לומר כאן אלקינו, כי היה מספיק שיאמר, בעיר הר קדשו. אמר לו כן הוא ודאי, כי עיר זו, שהיא מלכות, יראת אלקינו היא נקראת, והיא שבחם של ישראל. מה מלמדנו הכתוב. הוא מלמדנו, שהמלך בלי המלכה אינו מלך, ואינו גדול. ואינו מהולל. כמ״ש בדבור הסמוך. ולכן כל מי שאינו נמצא דכר ונוקבא, נעדר ממנו כל שבח, ואינו בכלל אדם. ולא עוד אלא שאינו כדאי להתברך.