תוכן

נו) ונחזור לבאר מ"ש לעיל, כי האמת הוא שבזמן הזה אחר החרבן, אין בנו כח להטיל תכלת, כי אין אנו משיגין רק עד מוח הבינה דנה"י דאימא. אמנם ודאי הוא, שאין האור ההוא העליון דמוח החכמה נמנע מלצאת, רק שאינו יוצא ע"י מעשינו, אבל ודאי הוא שהוא יוצא, בהתלבשות תוך ציציות מוח הבינה, וא"כ מוכרח הוא שיהיו רמוזים ציציות דחכמה דאימא, בציציות בינה דאימא. והענין הוא. כי אם נחבר ד' שמות יה"ו הממולאים שבמוח החכמה, עם ד' שמות אה"י הממולאים שבמוח הבינה, יהיו הכל כמנין שנו"ת חיים. וזהו סוד ויוסיפו לך שנות חיים. כי כבר ביארנו לך, שהמוחין דז"א, נקראים חיי המלך, כנזכר בסוד התפילין ואלו הב' מוחין שהם חו"ב דנה"י דאימא, נקראים שנו"ת חיים, כנודע כי חו"ב יחד, נקראים חיים, משא"כ במוח הג' הנקרא דעת. והנה נודע, כי אין כל האורות של המוחין יוצאין בגילוי תוך ז"א, אלא מן החזה ולמטה, אחר שנשלם ונגמר יסוד דאימא, ואז כל האורות עוברין בתוכו ויוצאין ממנו ולחוץ תוך ז"א בגילוי, ואז יסוד דאימא לוקח קנ"ו אורות לעצמו, שהוא מספר יוסף, שהוא בחי' היסוד, ושאר מספר האורות של המוחין יוצאין לחוץ בגילוי, והנה אם תסיר קנ"ו מן שנו"ת ישאר ציצית. וזכור כי כל זה הוא ג"כ בבחי' אור השערות המקיף כנ"ל, ואל תטעה, כי בו אנחנו מדברים, כי הם בחי' הציצית כנ"ל.