תוכן

נו) ונחזור לענין, כי אריך לקח דכורא דיליה י' ספירות דחכמה דמ"ה, גם לקח לנוקבא דיליה, ה' תחתונות דכתר דב"ן. וחכמה שבו היא חכמה דחכמה דמ"ה, מעורבת עם חלק דכתר דב"ן, ושני בחי' אלו נקראים חכמה ובינה שבמוחין. ולפי שהבינה זו היא מכתר דב"ן. (נלע"ד חיים מכתר דמ"ה) היא גדולה מעלתו על חכמה דחכמה דמ"ה, ולכן היא שם טמירא ולא אתגלייא. והיא נקרא בוצינא דקרדוניתא, והיא נעלמת יותר מחכמה דחכמה דמ"ה ומתלבש בתוכו, ולכן לא אתגלייא תמן בינה כלל, וממ"ה יצאו כל הגבורות כלם. והטעם שבינה שבכתר דחכמה דמ"ה, היא הגולגלתא, לפי שכמו שא"א הנקרא כתר דכוללות עולם האצילות, אין הג"ר מתלבשת באו"א, וכעד"ז בכל הפרצופים כן כתר של א"א עצמו, הכתר אין מתלבש תוך חכמה שבו, רק ז' תחתונות, ונמצא כי בינה שבו נשארת למעלה על החכמה גולגולת עליו, והבן זה, כנזכר בכתבי מורי זלה"ה. ואמנם בינה שבו, היא בינה דחכמה דמ"ה, ועמה חלק דכתר דב"ן, וירדו בגרון כנודע, ומשם יצאו אבא ואימא, זה ממ"ה, וזה מב"ן, כי גם שם יש חכמה ובינה, כי בינה דמ"ה נעשית חכמה בערך חלק דב"ן, הנקרא בינה דב"ן. והענין, כי אלו השני בחינות, הם דוגמת אבא ואימא וישראל סבא ותבונה, כי אבא ואימא הם במוחא סתימא, ושניהם נקראים חכמה לבד, וישראל סבא ותבונה הם בגרון ושניהם נקרא בינה לבד, וכמו שיתבאר זה לקמן. גם אבא ואימא של כללות האצילות. ואותם האו"א נחלקו לב' בחינת אחרות: אבא ואימא, וישראל סבא ותבונה. ודע כי אבא ואימא עלאין, נעשה אבא מן הנקבה, חצי בינה עליון דמ"ה. ואימא מן הזכר, חכמה דב"ן. אך נקרא חכמה דב"ן אימא להיותה בחינת ב"ן. ובינה דמ"ה נקרא חכמה, להיותה מ"ה, והבן זה. ונמצא א"כ כפי האמת, שניהם נקרא חכמה לבד, והם בחי' יו"ד ראשונה שבשם. ולפי שאימא גדולה לאין קץ מאבא, לשלשה בחי': א', כי זה חצי בינה דמ"ה, וזה חכמה שלימה דב"ן. שני, שגם זה בינה, וזה חכמה. וג' זה מ"ה וזה ב"ן, שגדולה מעלתו ממ"ה, להיותה בחי' ס"ג, כנודע כי המלכים כולם הם ס"ג, ולכן נמצא כי אימא יצאה עכשיו טמירא, ומלובשת תוך אבא. ולכן לכל אלו הסיבות כולם הנזכר, נקראו שניהם אבא, או חכמה לבד, כי היא לא נגלה כלל, ולכן שניהם הם יו"ד שבשם, כי ו"ד בגימטריא י', וצורתה ה', והרי כי אימא נעלמת תוך היו"ד, ואינה ניכרת אלא י' פשוטה, שהיא אבא. וז"ס עטרת בעלה.