תוכן

נו) והענין, כי י"ס דאצילות, מכח התפשטות של אור א"ס, יצאו י"ס של כלים של אצילות. כי מה שהיו בכח יצאו לפועל, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה. וכבר ידעת, כי באצילות יש ה' בחינות, שהם: א"א או"א וזו"ן, וכולם כללות אדם אחד. וכולם מתנועעים ע"י מחשבה, האחד כדרך איברי האדם המתנועעים ע"י מחשבתו, וא"צ אבר מאיבריו שיצוה לחבריו, כי אם במחשבה לבד, מיד נעשה בלי איחור, כי המחשבה והמעשה באים כאחד. ולכן נקרא מחשבה, לפי שא"ס יתברך הוא וגרמוי חד בהון, כי המחשבה מתפשטת בתוך האצילות, והמחשבה והמעשה כאחד באים, אבל הבריאה נקרא רצון ודבור, שאינו כמו האדם עם מחשבתו, אלא כמו שני אנשים שיצוה לעבדו לפעול פעולתו, ואז הוא פועל. כי הבריאה אינו פועל במחשבה, אלא צריך דיבור.