זהר

נו) מה כתיב לעילא, ויברך את יוסף ויאמר, ולא אשכחן ליה הכא ברכאן, דהא לבתר בריך ליה, דכתיב בן פורת יוסף. אלא, כיון דבריך לאלין נערים, ליוסף בריך. דהא לא יכלי לאתברכא, אלא מגו יוסף. ומגו דאיהו בטמירו, ולא אתחזי לאתגלאה, כתיב בטמירו, ויקרא בהם שמי ושם אבותי, מן האבות מתברכן, ולא מאתר אחרא. בקרב הארץ, דא הוא כסויא לחפאה מה דאצטריך.

פירוש הסולם

נו) מה כתיב לעילא וכו': מה כתוב למעלה, ​ויברך את יוסף ויאמר, ולא מצאנו לו כאן ברכות, כי אח"כ ברך אותו, שכתוב ​בן פורת יוסף. ומשיב, אלא כיון שברך לאלו הנערים ברך את יוסף, כי אין הם יכולים להתברך אלא מתוך יוסף. כי המלכות אין לה מעצמה כלום אלא מה שיוסף, שהוא יסוד דז"א נותן לה. וע"כ ברך את יוסף, והוא השפיע אל המלכות, והמלכות אל הנערים שהם מטטרון וסנדלפון. ומשום שיסוד הוא בסתר, ואינו ראוי לגלותו, מפחד שלא יתקרב הערלה לינק ממנו. ע"כ הוא כתוב בסתר, כי ​ויקרא בהם שמי ושם אבותי, הוא, כי מן האבות שהם חג"ת מתברכים ולא ממקום אחר. בקרב הארץ, זה הוא הכיסוי, לכסות מה שצריך. דהיינו היסוד, שהמלכות הנקראת ארץ מכסה אותו. וע"כ מרומז גם יוסף בכתוב, אלא בהסתר. והוא פירוש משונה מן הנ"ל בדבור הסמוך.