זהר

נו) וטפה דעשו לא הות כטפה דיעקב, דדא שלים ודא לא שלים. ובההיא שעתא, יצחק הוה מכוון בסיומא דדינא קשיא, דאפיק בסטרוי, בגליפוי טהירין בשייפוי, ובגין כך עשו, זוהמא דאתהתיך מדהבא.

פירוש הסולם

נו) וטפה דעשו לא וכו׳: וטפת הזרע של עשו לא היתה, כטפת הזרע של יעקב, כי זה שלם וזה אינו שלם. ובשעה ההיא שנזרע עשי, היה יצחק מכוון בסיום דין הקשה, דהיינו בסוף קו השמאל, ששם מתחיל פסולת הזהב, שהם קליפות, שהוציא מצד שלו, השמאל, אורות חקוקות באבריו. של עשו, ומשום זה היה עשו זוהמא, דהיינו פסולת שהותך מזהב. (כמ״ש בפקודי אות ע״ד).