זהר

נה) יביאה, יביאוה לא כתיב, אלא יביאה, ליחדא כלא כחדא. וכן יביא לא כתיב, אלא יביאה, לסלקא לה לגבי בעלה ביקרא, כמה דאצטריך. את תרומת יי', את לאסגאה, כל אינון משריין עלאין אחרנין, לאתחברא כלא כחדא, ואינון תריסר בכללא חדא. זהב. וכסף. ונחושת. תכלת. וארגמן. ותולעת שני. ושש ועזים. וערת אלים מאדמים. וערת תחשים. ועצי שטים. ושמן למאור. ובשמים לשמן המשחה. ולקטרת הסמים. אלין אינון תריסר משריין עלאין, דכלילן כלהו כחדא בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כמה דאתמר.

פירוש הסולם

נה) יביאה יביאוה וכו': שואל, יביאה כתוב, ולא כתוב, יביאוה. ואומר, אלא יביאה שהוא לשון יחיד, יורה ליחד הכל כאחד, דהיינו זו"ן וכן יביא לא כתוב, אלא יביאה, שיורה על המלכות הנקראת תרומה, שיעלה אותה אל בעלה ביקר כמו שצריך. את תרומת ה', את, בא לרבות כל אלו מחנות מלאכים האחרים, להתחבר הכל יחד, והם י"ב מחנות בכלל אחד, שהם, זהב וכסף ונחשת וגו', שהם י"ב מינים, אלו הם י"ב מחנות העליונים, שכלולים כולם יחד בכלל הארבע, הנקראות חיות הקודש. כי כל חיה כלולה מן ג', והם י"ב. כמ"ש אצל חג"ת, כנ"ל בדבור הסמוך.