זהר

נה) אמר ר' שמעון, אלעזר אלעזר, אנא חמינא בפרשתא דא, דאת שארי מלה כדקא יאות, וסיומא לאו הכי. ודאי בגין יקרא דשכינתא, אזדווגותא עלאה דאזדווג ביה במשה, כתיב בניה. ואי תימא, והא כתיב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה. כלא איהו כללא חדא. ובניו, בניו דיתרו, דהא לבתר דאתא משה לגביה, הוו ליה בנין.

פירוש הסולם

נה) אמר ר' שמעון וכו': אר"ש, אלעזר אלעזר, אני רואה בפרשה זו, שהתחלת הדבר כראוי. אבל הסיום אינו כן כמו שאמרת. ודאי שבשביל כבוד השכינה, שהיא התחברות העליון שהתחבר בו במשה, כתוב בניה. ואם תאמר, הרי כתוב, ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, שקורא אותם בניו, הכל הוא כלל אחד, ומה שאומר, בניו, היינו בניו דיתרו. כי לאחר שבא משה אליו היה לו בנים.