תוכן

נה) והנה שורש גבורות אלו, אין יורדין למטה, כי יש פחד מן הקליפות שלא יתאחזו בהן, כי גבורות תקיפין הן כנודע. ואע"פ שנכנסו ג"ת דאבא, עכ"ז לא יספיקו למנוע יניקת ואחיזת החיצונים בגבורות התקיפים, כי משם שרשם. אמנם לצורך חיותם, כבר הספיק להם בהתפשטות הארת הגבורות תחלה כנ"ל, ואין אנו רוצין שיתאחזו גם בשרשם. ולכן אלו הגבורות נשארו עדיין למעלה, ואינם יורדין. והנה עתה כהכנס ג"פ תתאין דאבא, נכנסין קצת מן היסוד שלו, כי הוא דכורא, והוא ארוך, ואינו כמו יסוד דאמא שהוא קצר, ואז כורת הקליפות כנ"ל. ואז בחי' עמון עליונה אשר בלאה, פסקה ונתבטלה. אמנם בחינת מואב התחתונה לא נתבטלה, כי ג"פ תתאין דאבא לבד נכנסו, ונשארו למעלה ברישא דז"א לכן לא נתבטל רק בחי' עמון, שהוא במקום המוחין דזעיר. אבל מואב שהוא למטה, לא נתבטל. וזה הטעם עצמו ג"כ, שלא ירדו הגבורות עצמן למטה ברחל, כי אין כח בג"פ תתאין דאבא הנשארים למעלה בראש הז"א, לבטל הקליפה מהם למטה במקום רחל, לכן כיון שאינן יכולין לירד במקומם ונשארו למעלה ולא נכנסו ונשארין עם פרקין קדמאין דאבא. והנה צריכין להוריד אלו הגבורות בהכרח, לתקן רחל כנודע, ויש להם פחד לירד. לכן מה הם עושין, חוזרין אלו הה"ג דיסוד אמא, ומצטרפין עם ה' דיסוד אבא, כנודע כי ה"ח וה"ג ביסוד אבא, וכנגדם ה"ח וה"ג ביסוד אמא, ועולין אלו הי' ה' דאבא וה' דאמא בסוד מ"ן, עד מקום או"א, ועושין זיווג ב' באו"א, ומוציאין ה"ח אבא וה"ח אמא, שהם עשרה אחרים כנגדן. (ונלעד"ח, כי אלו ה"ח דאבא, הם גבורות, כי מכח מ"ן דגבורות לבדן נעשו כנ"ל, אך נקראו החסדים בערך אותן דאמא, וז"ס ה"ח דיסוד אמא, כי הם ה"ג דאבא כמבואר).