תוכן

נה) מצאתי כתוב בשם הרב זלה"ה, והוא זה: דע, כי בשעה שנשברו שבע נקודות של עולם התוהו, וירדו שברי כליהם למקום אבי"ע, (א"ה נ"ל הבי"ע) אז נסתלקו האורות למעלה, וחזרו למעי הבינה, והיא היתה כבר מלאה כל צרכם, וסלקה אותם לחכמה. וגם היא לא הוצרכה להם, ובקשה להעלותם לכתר, אלא שנסתם בפניהם, לפי שכבר נגלמו למטה יותר מהראוי. והיו האורות יוצאים יצוא ושוב, מחכמה לבינה, ובין כך היו שם במורא ופחד, ובקעו עצמן ונסדקו לארכן, ויצאו מהן נובלות, אך לא יצאו מגבול עולם האצילות, אלא נובלת חכמה תורה, ומאי ניהו, זעיר. ונובלת בינה שכינה, כי לולי נובלות אלה מתחדשים תמיד, אין תורה ואין שכינה, וקרוב העולם לחזור לתהו ובהו ח"ו.