תוכן

נה) והנה הנביא ירמיה ע"ה, אחר שניבא כל הפסוקים הנזכר, סיים בנחמה, ואמר, כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ, וכלה לא אעשה. ואמר כי, בלשון נתינת טעם, והוא כדי לתרץ ענין קושיא אחת, הנולדת מעתה עם האמור, כי הנה למעלה אמר, ראיתי והנה אין אדם, ר"ל אין מי שיודע בחכמה, וא"כ מעתה האדם פטור, ומותר מלהתעסק בחכמה הזאת, אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה, ואם קבלה נקבל, ואם לאו איך נוכל לקבלה, לכן אמר בלשון נתינת טעם, כי אין כך הוא הענין כמו שתחשוב, כי הרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.) כי כה אמר ה', שממה תהיה כל הארץ, ירצה, כי אע"פ אשר עתידה הארץ להיות שממה, באין מי שעוסק בחכמה הזאת, עכ"ז וכלה לא אעשה, כי ה' צבאות הותיר לנו שריד, כמעט איש רשום בכל דור ודור, הן רב הן מעט, ואף גם זאת בדור הזה האחרון, לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו אתנו ח"ו. וכמ"ש בתקונים כנ"ל, דבדרא בתראה בסוף יומיא, יתפרנסון מהאי חבורא, ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' כנ"ל.