זהר

נה) ומפקנו דנפשא, מקודם דנפקת אית לה צערא, לבתר דנפיקת ברחמי. ורזא דמלה בבכי יבאו, לבתר ובתחנונים אובילם, ובג"ד, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, ויפקון ברחמי. וכגוונא דשלח קב"ה ליונה, ולא אשכח אתר לשריא. הכי שלח לך רעיא מהימנא בקדמיתא.

פירוש הסולם

נה) ומפקנו דנפשא וכו': והיציאה של הנפש, דהיינו כשנולדת לעולם, מקודם שיצאה יש לה צער, דהיינו חבלי לידה, ואחר שיצאה היא ברחמים. וסוד הדבר, בבכי יבואו ואח"כ ובתחנונים אובילם, ומשום זה, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. ויצאו ברחמים, וכמו ששלח הקב"ה ליונה, כי נח הוא בחינת יסוד ולא מצאה מקום לנוח. כמ"ש, ולא מצאה היונה מנוח, כך שלח לך רעיא מהימנא, בתחילה, ששלח לו, שמשום שלא מצא מקום להסתר ממנו, ע"כ נגלה לו (כנ"ל פנחס אות תצ"ט ע"ש).
פירוש. יונה זו הנשמה, שעליה הרמז, וישלח את היונה מאתו וגו'. דהיינו שהקב"ה שלחה לעולם הזה. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, דהיינו שהיתה נע ונד ביסורין בעולם הזה, משום זה, ותשב אליו, שזכתה לתשובה, וזכתה לשוב לשורשה. ועד"ז, אמר רעיא מהימנא לר"ש, שלפיכך נגלה אליו, משום שכבר הסתיר עצמו ממנו בכל המקומות שהיה אפשר להסתר שמה, וכיון שאין לו עוד מקום להסתיר את עצמו ממנו, על כן נגלה אליו. שמכל זה אנו למדים, שצריכים להקדים מלחמות וצער ודין ויסורים מטרם שזוכים לרחמים. כי לפום צערא אגרא.