זהר

נה) פקודא להקריב בכל יומא תמידין. ואבתריה להדליק אש, הה״ד אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואבתריה, תרומת הדשן. ואבתריה, קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלין תמידין, אינון מדות דקב״ה, דצריכי למהוי לון נייחא. ואע״ג דכל ספירן כלהו חד, מ״מ, כל ספירה וספירה ממנא על שבתות וזמנין ויומין טבין, וההיא מדה דשולטנותא דההוא זמנא, כל ספירן אתכלילו בה, ואתקריאו כלהו ע״ש ההיא מדה, בחסד חסדים, בגבורה גבורות והכי בכל מדה.

פירוש הסולם

נה) פקודא להקריב בכל וכו׳: מצוה להקריב בכל יום תמידים ואח״כ להדליק אש, ז״ש אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ואח"כ, תרומת הדשן, ואח״כ קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלו התמידים הם מדותיו של הקב״ה, דהיינו הספירות, שצריך שיהיה להם מנוחה. ואע״פ שכל הספירות כולם אחד, מכל מקום כל ספירה וספירה ממונה על שבתות וזמנים וימים טובים דהיינו שבכל שבת ובכל יו״ט שולטת ספירה אחרת, ומדה ההיא השולטת באותו זמן, כל הספירות נכללות בה, כי בכל ספירה כלולות כל עשר ספירות, ונקראות כולן על שם אותה ספירה השולטת, בחסד חסדים, ובגבורה גבורות. אם ספירה השולטת היא חסד, נקראות כל עשר ספירות הנכללות בה, חסדים. ואם הספירה השולטת היא גבורה, נקראות כל ע״ס שבה, גבורות, וכך בכל מדה השולטת.