זהר

נד) ועלמא דא עלאה, דאיהו תבל, לא קיימא בקיומיה, אלא בגיניהון דצדיקייא, דאינון גופין קדישין, כגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה, אלא לנשמתהון דצדיקייא. הכי נמי האי מדורא שביעאה לתתא, לא קיימא אלא לגופיהון דצדיקייא. למהוי כלא חד דא כגוונא דדא.

פירוש הסולם

נד) ועלמא דא עלאה, דאיהו תבל, לא קיימא בקיומיה, אלא בגיניהון דצדיקיא דאנון גופין קדישין ועולם הזה שהוא נקרא תבל, אינו מתקיים על עמדו רק בשביל הצדיקים, שהם גופים קדושים, המצוים בעוה"ז, שבשבילם העולם נברא, ובשבילם הוא מתקיים. כגוונא דלעילא לא קיימא ההוא מדורא שביעאה אלא לנשמתהון דצדיקיא, הכי נמי וכו' לתתא, לא קיימא אלא לגופיהון דצדיקיא. כמו למעלה, דהיינו במדורין דארעא עלאה, אינו עומד שם מדור השביעי, רק בשביל נשמות הצדיקים כנ"ל, כן במדורין דארץ התחתונה, אינו עומד מדור השביעי שבה, שהוא תבל, רק בשביל הגופים של הצדיקים. כלומר שבשבילם מתקיים העולם הזה, ובשבילם נברא. למהוי כלא חד דא, כגוונא דדא, להיותן שוות כאחד, זו כעין זו. כלומר, שז' מדורין דארץ התחתונה נמשכים ויוצאים מז' מדורין דארץ העליונה, כל בחינה מהבחינה שכנגדה בהעליונה, וע"כ יחס כל מדור ומדור שבארץ התחתונה צריך להיות שוה לאותו המדור שבארץ העליונה. וכיון שבמדור השביעי שבארץ עליונה, אין שם אלא נשמות בני אדם בלבד, כן המדור השביעי שבארץ התחתונה, אינו רק בשביל גופים של בני אדם הצדיקים בלבד. ואעפ"י שיש כאן שאר מיני בעלי חיים וכן גופים של רשעים אמנם לא בשבילם נברא העולם, והם עומדים רק לשמש את הגופים של הצדיקים, כמו שאמרו (סוף קידושין)​ והם לא נבראו אלא לשמשני ואני לשמש את קוני. ולפי שאין לכל שאר הבריות שום ערך לפי עצמם, הם נחשבים כמו שאינם כאן.