זהר

נד) בקדושתא דא, בעינן לאסתמרא, ולאגנזא לה ביננא, בגין דנתקדש גו קדושה ברישא ובסופא. יתיר מאינון קדושן דאמרי בהדן מלאכי עלאי. קדושה דאנן מקדשי, בשבחא דאנן משבחן למלאכי עלאי, ובגין שבחא דא, שבקין לן למעאל גו תרעי עלאי, ועל דא אנן אמרין קדשה דא בלשון הקדש, ושבקין לן ברחימו, למיעל תרעין דלעילא, מגו דאנן משבחין לון בסדורא דלהון. ובגין כך, אנן נטלון קדושן יתיר, ועאלן תרעין עלאין.

פירוש הסולם

נד) בקדושתא דא בעינן וכו': בקדושה זו צריכים להשמר ולגנוז אותה בינינו כדי שנתקדש בקדושה בראש ובסוף, יותר מאלו הקדושות שאומרים עמנו מלאכים העליונים. הקדושה שאנו מקדשים בשמונה עשרה, הוא. בשבח שאנו משבחים למלאכים העליונים שבשביל שבח הזה, עוזבים אותנו לבא בתוך שערים העליונים, ועל כן אנו אומרים קדושה זו בלשון הקדש, שהוא הלשון שמשתמשים בו מלאכי השרת, ועוזבים אותנו לבא באהבה בשערים שלמעלה משום שאנו משבחים אותם בסדר שלהם, דהיינו שאנו אומרים וקרא זה אל זה. ומשום זה אנו מקבלים קדושה גדולה ונכנסים בשערים העליונים.