זהר

נד) ואת שני בניה, אמר רבי חייא, וכי בניה ולא בניו של משה. אלא, בגין דאיהי אשתדלת אבתרייהו, בלא בעלה, קרא לון אורייתא בניה, ולא בניו. א"ר יוסי, אע"ג דבנוי דמשה הוו. מלה דקשוט בניה ודאי. ר' אלעזר אמר, הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא עלאה, ולאו יקרא דיליה למקרי לון בניו. השתא אף על גב דבנוי הוו, בגין יקרא דההוא אתר דאזדווג ביה, קרא לון בניה הכא, לבתר קרא לון בניו מ"ט, בגין דההוא שעתא דמטו, הוה משה ממלל בשכינתא. לבתר דאתפרש ונפק לגבי חמוי, כדין כתיב ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו וגו'.

פירוש הסולם

נד) ואת שני בניה: אמר ר' חייא, וכי בניה היו ולא בניו של משה. ומשיב, אלא משום שהיא השתדלה אחריהם בלי בעלה, קרא אותם התורה, בניה, ולא בניו. אמר ר' יוסי, אע"פ שהיו בניו של משה, דבר אמת, היינו ע"פ סוד, ודאי בניה היו, כי, ר' אלעזר אמר, משה היה מתחבר במקום אחר קדוש עליון, ואין כבודו לקרוא אותם בניו. עתה אע"פ שבניו היו, משום כבודו של מקום ההוא שהתחבר בו, שהוא השכינה, קרא אותם בניה כאן, לאחר כך, קרא אותם בניו. מהו הטעם. משום שבשעה ההוא שהגיעו למשה, היה משה מדבר עם השכינה. אחר כך אחר שנפרד מן השכינה, ויצא לקראת חותנו, אז כתוב ויבא יתרו חתן משה ובניו וגו'.