זהר

נד) מאן מנכון, די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא, עד לא ייתון הכא. מאן מנכון, דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר, ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא. מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא, לית ליה חולקא הכא.

פירוש הסולם

נד) מאן מנכון די וכו' : מי מכם, אשר הפך חשך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן, דהיינו בעודו בחיים בעולם הזה. מי מכם, אשר בכל יום הוא מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האילה, שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו באותו העולם, דהיינו בעולם הזה, אין לו חלק כאן.
פירוש, הכרוז מדגיש לכל כתה את עיקר המעלה הרצויה בכל אחת מהן: למעלת הכתה הא' אומר, מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירא למתקא. והם הנשמות דאצילות. כי בבי"ע, זה לעומת זה עשה אלהים, חושך לעומת אור, ומר לעומת מתוק. ולפיכך באורייתא דבי"ע יש כשר ופסול, טמא וטהור, איסור והתר, קודש וחול. משא"כ באורייתא דאצילות שם כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ואין ח"ו שום חול שם. כי שם נבחן, לבן הארמי לשם קדוש, וכן פרעה וכל השמות, שבבי"ע הם קליפות וטומאה, המה שמה רק שמות קדושים נשגבים. ונמצא שאלו הנשמות שזכו לאור האצילות, מהפכות כל חושך להיות אור, וכל מר למתוק.
ולמעלת כתה ב' אמר מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא וכו' מאן דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא לית ליה חולקא הכא, דהיינו אלו דמנדדין אחר שכינתא דיתבא בדד, ומצפין תמיד לקב"ה דיוקים שכינתא מעפרא. אבל לאחרים זולתם לית ליה חולקא הכא.