תוכן

נד) נמצא, שתיקן יעקב אלו העריות, ומה שהיה קודם טוב ורע, נשאר הכל טוב. ונרמז זה במ"ש יעקב כשעמד לפני פרעה ושאלו על ימי חייו, השיב מאה ושלשים שנה היו ימי מגורי, פ' ימי המגור הם ק"ל שנה ששימש אדם, להוציא אותם רוחין כנז"ל, ונקראו רעים, ובהיות שתיקנם, המעט שנשארו הם טובים, והם שבע עשרה מנין ויחי יעקב בארץ מצרים. כי כל אחד עולה טו"ב, לרמוז שהלך הרע, ותיקנו, ונשאר הטוב. ונרמז ג"כ מפני מה היתה פ' זו סתומה. לפי שישבו בארץ גשן ויפרו וירבו מאד, שראה יעקב שלשים רבוא מישראל, נגד אלו השלשה, ויפרו וירבו מאד, ולזה נסתמה ויחי יעקב, שבחייו היו אלו השלשים רבוא, אמנם השלשים רבוא אחרים היו אחרי מותו, ונאמר שם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, והם ששה, ונגדם ששים רבוא.