זהר

נד) ד"א והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. במאן. בההוא ראשו, דההוא סלם. דכד אסתלק ראשו מניה, סלם אתכפיא וסלקין כלהו ממנן, וכד אתחבר ראשו בההוא סלם, אסתלק, וכלהו ממנן נחתין. וכלא חד מלה.

פירוש הסולם

נד) דבר אחר, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו: במה, הם עולים ויורדים היינו, בראש ההוא של הסולם. כי כשנסתלק ראשו, דהיינו יסוד, ממנו, הסולם נכנע וכל הממונים עולים בשליטתם. וכאשר מתחבר הראש באותו הסולם הוא מתעלה וכל הממונים יורדים משליטתם. והכל ענין אחד. כלומר ב' הפירושים אחד הם, ואין ביניהם אלא אופן הביאור בלבד.
כי פירוש הא' הוא, כד ישראל חטאן מאיך האי סלם, וסלקין אינון ממנן, וכו' כי ממשלת האומות נמשך מקו שמאל בלי ימין, וכשישראל חוטאים, מוסיפים, במעשיהם הרעים, כח לקו שמאל, ואז מושפל הסולם שהיא הנוקבא, מחמת חוסר חסדים, והממונים של האומות עולים ורודים את ישראל. וכד ישראל מתכשרן עובדייהו, אסתלק האי סלם, וכלהו ממני נחתי וכו': כי במעשיהם הטובים הם מגבירים קו האמצעי, המשפיע חכמה וחסדים ביחד, ונחלש כח השמאל, ועל כן מתעלה הסולם ברוב שלמות, ומתבטל כח ממשלתם של הממונים על האומות. ופירוש הב' הוא ג"כ אותו הדבר, אלא שאינו תולה בחטאים של ישראל, אלא שמדבר ממציאות ראש הסולם, שהוא יסוד דז"א המשפיע חסדים, בסו"ה וראשו מגיע השמימה. ואומר, כשנסתלק הראש מן הסולם, ונשאר הסולם בחכמה בלי חסדים, אז סלם אתכפיא וסלקין כלהו ממנן. משום שכל שליטתם תלוי בהארת השמאל בלי ימין, דהיינו חכמה בלי חסדים. כנ"ל, וכד אתחבר ראשו בההוא סולם, דהיינו כשהחסדים מתחברים בחכמה, אסתלק וכלהו ממנן נחתין, מתעלה הסולם וכל הממונים יורדים, הרי ששני הפירושים אחד הם.