פירוש הסולם
נד)
קיימא בוצינא ואהדר וכו': המאור קם וחזר להתפשט, והוא מעולפת כבראשונה כשקשר קיום בפעם אחת
(כנ"ל באות מ"ו). בזמן שהוא מעולף, אז רושם כל הגוונים במקומות האלו שהם נראים, לבן, אדום, ירוק, ושחור. ואלו הם ד' צבעים שהתקין המאור והאיר באור הנתקע ויוצא, וזה הוא מעולפת ספירים, ספירים המאירים.
פירוש מבאר כאן לפנינו, סוד הרבוע הנוהג במדידות הגוף, שה"ס ימין ושמאל פנים ואחור. שהימין הוא חסד, והשמאל הוא גבורה, והפנים הם תפארת, והאחור, הוא מלכות. והנה
(מאות מ"ה עד אות נ"ג) ביאר הימין של הרבוע דגופא, שהוא חסד. ועתה (באות נ"ד), מבאר הקו השמאל, שהוא גבורה, וכבר נתבאר לעיל
(באות מ"ט) שעם יציאת החכמה בלי חסדים נעשה המאור בבחינת מעולף מטעם שהחכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. שזהו הארת קו השמאל, ומובא שם
(באות מ"ט) מטעם התכללות השמאל בימין. וכאן ביציאת הקו השמאל עצמו חוזר ומבאר סוד המעולפת הזה. וז"ש,
קיימא בוצינא ואהדר לאתפשטא, שאחר שנתפשט לקו ימין, קם וחזר להתפשט לקו שמאל,
כמלקדמין, כד קשיר קיומא זמנא חדא, איהו מעולפת, ונעשה מעולפת כבראשונה כשקשר פעם אחת
(כנ"ל אות מ"ו) בזמן דאיהי מעולפת כדין רשים כל גוונין באינון אתרין דאתחזיין, כי שורש הגוונין הוא הקו השמאל, שהוא הזמן שהיא מעולפת, כי עם יציאת הקו השמאל נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, ואז ניכר הגוון האדום שבקו השמאל, וכיון שהשמאל היא אדום, נעשה הכר בימין שהוא לבן בלי גוון. ואח"כ מסבה שהיא מעולפת בא הקו האמצעי, שהוא ירוק ומיחדו עם הימין. וכשהשמאל מתפשט אל המלכות, נעשה בה גוון אוכם. הרי שהשמאל הוא הגורם ליציאת כל גוון במקומו. וז"ש,
כדין רשים כל גוונין זכר, ואנהירת בנהירא דנעיץ ונפקא. כי הארת השמאל, שהיא מעולפת והיא חשך, נבחן שהאור דשמאל נתקע שם, ואח"כ ע"י הקו האמצעי מתגלה ויוצא. ונעיצת האור ויציאת האור גורמים יציאת ד' גוונים כמבואר לעיל וז"ש
ודא הוא מעולפת ספירים, שפירושו, הספירים המאירים. דהיינו אחר יציאת הקו האמצעי, שמיחדו עם הימין, אז הם מאירים.