זהר

נד) ת"ח, כמה דחייביא, אקשי קדל בהאי עלמא, ה"נ, אפילו בשעתא דבעי לנפקא מהאי עלמא, אקשי קדל. בג"כ זכאה הוא ב"נ, דיליף בהאי עלמא ארחוי דקב"ה, בגין למיהך בהו. וחייבא, אע"ג דאסתכל בהני צדיקייא, אקשי קדל, ולא בעי למילף.

פירוש הסולם

נד) ת"ח כמה דחייביא: בוא וראה כמו שהרשעים הם קשי עורף בעולם הזה, כן אפילו בשעה שעומדים לצאה מעולם הזה מקשים עורף. משום זה, אשרי הוא האדם, הלומד בעולם הזה דרכיו של הקב"ה כדי ללכת בהם. והרשע, אע"פ שמסתכל באלו הצדיקים, הוא מקשה ערפו ואינו רוצה ללמוד מהם.