זהר

נד) מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה, בגין חדתותי דסיהרא, דאתעטרא לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו, מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא. דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה, בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין, כרת מכלהו עלמין, ואשתציין מכלא, כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה, בריך רחמנא, דשאילנא ורווחנא מלין אלין, וקאימנא עלייהו.

פירוש הסולם

נד) מדי חדש בחדשו אמאי וכו׳: שואל, למה דוקא בראש חדש. ומשיב, אלא סוד הדבר, משום שהתחדשות הלבנה שמתעטרת להאיר מן השמש היא בעת ההיא. כלומר שאז זווג העליון של ז״א ונוקבא המכונים שמש ולבנה. וכן מדי שבת בשבתו, מדי שבת זו היא הלבנה, שהיא המלכות, בשבתו, זה הוא השמש, שהוא ז״א. שהאור בא לה ממנו. וע״כ הכל דבר אחד הוא, שחדש ושבת דבר אחד, שאז זמן זווג ז״א ומלכות. אלא שיש חילוק בשיעור קומה, שבראש חדש הם בקומת ישסו״ת, ובשבת בקומת או״א. וזה הוא בירורו של הדבר. חוץ מן הרשעים שכתוב בהם מיתה לכל העולמות, שזהו כרת מכל העולמות, ונאבדים מכל, אם לא באו בתשובה. א״ר יהודה ברוך הרחמן ששאלתי והרוחתי דברים אלו, ועמדתי על טעמם.